פסח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה עוסק בחג יהודי. אם התכוונתם לנוהגי ציון החג בקרב קהילות נוצריות מסוימות, ראו פסח (נצרות).
חגי ישראל ומועדיו: פסח

שם: חג הפסח, חג המצות, חג החירות ,חג האביב וחג הגאולה.
נחגג ב: ט"ו בניסן ונמשך שבעה ימים בארץ ישראל, ושמונה ימים בגולה.
סיבה:   זיכרון יציאת מצרים, הצלת בכורי ישראל במכת בכורות, קריעת ים סוף.
סמלים:  ליל הסדר, מצות, ביעור חמץ, חול המועד.
מתקשר ל:    תענית בכורות; ספירת העומר; מימונה; פסח שני; חג השבועות.

שולחן ערוך לליל הסדר.
פסח (או בשמו המקראי: חג המצות או חג האביב וחג החירות) הוא חג יהודי שמופיע בתנ"ך, הראשון מבין שלושת הרגלים. פסח נחוג שבעה ימים, מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן. היום הראשון והאחרון מוגדרים כיום טוב, בהם לפי ההלכה אסור לעשות מלאכה, והימים שביניהם מכונים חול המועד, בהם ישנן מלאכות מותרות.

פסח מציין את יציאת בני ישראל ממצרים, שחלה ביום הראשון לחג. שמו של החג נובע מהפסוק: "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פָּסַח על בתי בני ישראל בְּנָגְפּוֹ את מִצְרַיִם ואת בתינו הציל..." (ספר שמות, יב, כז) היום האחרון לחג מציין את קריעת ים סוף ויציאת בני ישראל מעבדות לחירות.

מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה ובעלות על חמץ במהלך כל החג, מצוות אכילת מצה וכן סיפור יציאת מצרים ביום הראשון של החג. הלילה הראשון של החג הוא ליל הסדר, שבו מצווה מן התורה לאכול מצה ומרור ולספר על יציאת מצרים. בזמן שבית המקדש היה קיים, התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל לירושלים והקרבת קורבן פסח.

ערכים העומדים בבסיס החג הפכו סמל תרבותי ודתי. סיפור יציאת מצרים והיציאה לחופשי מעבדות העומדים בלב חג הפסח, הפכו את החירות לערך משמעותי המקבל ביטויים רחבים יותר בחג מעצם הסיפור ההיסטורי. המונח "יציאה מעבדות לחירות" השאוב מחג הפסח הפך לביטוי שגור בשפה העברית בהקשרים שונים.

תוכן עניינים

 
ערך מורחב – יציאת מצרים
על פי המסופר בתנ"ך ועל פי המסורת היהודית, שימשו בני ישראל כעבדים בארץ מצרים במשך 210 שנים, ועבדו שם עבודת פרך. בסוף תקופה זו, הודיע אלוהים למשה כי הוא ממנה אותו לשליחו להנהיג את ישראל ולהוציא אותם ממצרים. אלוהים ציוה את משה לדרוש מפרעה לשלח את עם ישראל מארצו, ומאחר ופרעה סירב לבקשה, הורה אלוהים למשה להביא על פרעה ועל עמו את עשרת המכות, שבסופן, במכת בכורות, נכנע פרעה והניח לבני ישראל לצאת ממצרים. לאחר היציאה, שרדו בני ישראל בצורה ניסית באמצעות קריעת ים סוף את ניסיונו של פרעה להשיבם למצרים ולאחר מכן נדדו במדבר סיני 40 שנה.

בכדי שיציאת מצרים תישמר בתודעה היהודית ותיזכר לדורות, ציוותה התורה לחוג בכל שנה, בתאריך בו יצאו ישראל ממצרים ובששת הימים שלאחריו את חג הפסח:

    
וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ... לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת... לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ


– ספר דברים, טז, ב-ג
בערב היציאה ממצרים, ליל מכת בכורות, הוקרב קורבן שכונה קורבן פסח. לאחר מכן הורה אלוהים למשה שאת קרבן הפסח ימשיכו להקריב לדורות, גם במשכן ובבית המקדש, בערב פסח אחר הצהרים, ואת הקרבן יאכלו בערב היום - ליל הסדר.‏‏

שמות החג

מקור השם פסח הוא מהמקרא, בו נכתב: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (ספר שמות, יב, כז). קיימים שני פירושים למילה "פסח": על פי אבן שושן המשמעות היא "דילוג" כמו "פסיחה". פירוש נוסף, על פי אונקלוס, מסביר את המילה כ"הצלה" או "מתן חסות"‏[1].

השם המקראי, חג המצות, נקרא על שם אכילת המצות המהוות אלמנט מרכזי בחג: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת" (ספר שמות, כג, טו). בתפילה, מכונה החג על ידי חז"ל זמן חירותנו, על שם היציאה מעבדות לחירות שהתרחשה אז. באופן דומה החג נקרא לפעמים גם חג החירות. שם מאוחר יותר לחג הוא חג האביב, המציין את הסימן לבואו של החג ואת העונה בה הוא חל.

היום האחרון של החג נקרא שביעי של פסח, ועל פי חז"ל הוא נחוג כיום טוב כיון שבאותו יום נקרע ים סוף. מסיבה זו יש שקוראים ביום זה את שירת הים. הקראים קוראים ליום השביעי "שביעי עצרת", על פי הפסוק "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה"‏[2].

בקרב יהודי עירק מוכר חג הפסח גם בשם שִתַّאחַ'א (شِتّاخا), גלגול של הצירוף "השתא הכא" בארמית(ובעברית "השנה כאן") המוזכר בהגדה בפיוט הא לחמא עניא.

הכנות לקראת פסח


חלוקת מצות לנזקקים, ניו יורק 1908

הגעלת כלים לפני פסח, בשכונת מאה שערים.
לימוד הלכות החג

בגמרא מובאת ברייתא העוסקת בלימוד הלכות פסח קודם החג: "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום"‏[3]. שלושים יום אלו מתחילים בפורים.

קִמחא דפסחא

מנהג הקמחא דפסחא (נקרא גם בשם "מעות חיטין") הינו איסוף כסף על מנת לקנות את צורכי החג לעניים, על פי הנאמר (קיצור שולחן ערוך תכ"ט) "ומנהג לקנות חיטים ולחלקם לעניים לצורך פסח". 'קמחא דפסחא' הוא התרגום לארמית של הביטוי קמח לפסח, היינו קמח להכנת המצות.

ניקיון, בדיקת וביעור חמץ

 
ערכים מורחבים – חמץ, בדיקת חמץ
נהוג להתכונן לחג בניקיון הבית ובביעור כל המוצרים שיש בהם חמץ או שאור. לרוב נהוג לנקות את הבתים מעבר לדרישה ההלכתית, שכן לפי ההלכה רק מקומות שמכניסים בהם חמץ מחויבים בבדיקה. בליל י"ד (כלומר: הלילה לפני ליל הסדר) נוהגים לערוך בדיקת חמץ בברכה, כדי לוודא שאין חמץ בבית. לפני בדיקת החמץ יש הנוהגים להניח פתיתי חמץ (יש המניחים עשרה פתיתים) במקומות שונים בבית כדי לוודא שימצא חמץ כלשהו בבדיקה, ולמחרת בבוקר מבערים את החמץ (עיין להלן). בתי עסק גדולים (וגם אנשים פרטיים) נוהגים למכור את חמצם לגוי על ידי שליח, בדרך כלל רב. גם הרבנות הראשית מבצעת זאת וההליך נקרא "מכירת חמץ". המחמירים נוהגים שלא לסמוך על מכירת החמץ, ולבער כל חמץ מרשותם.

הכשרת כלים

 
ערך מורחב – הגעלת כלים
במהלך הימים שלפני החג מכינים את המטבח לקראת פסח, מנקים ומכשירים את כל הכלים לשם כך. נהוג לנקות את הכלים המשמשים לבישול ולאחסון המזון, כמו תנור, מיקרוגל, מקרר וכיורים. גם פה, לרוב הניקיון הוא מעבר לדרישה ההלכתית. יש הנוהגים לקנות כלים חדשים לפסח או להשתמש במערכת כלים נוספת המיוחדת לפסח, ויש המכשירים את הכלים הרגילים לפסח. בהכשרה יש הלכות רבות, הכלל המנחה הוא "כבולעו כן פולטו", זאת אומרת שיש להוציא את החמץ מן הכלי באותה דרך בה הוא נבלע בכלי. לדוגמה, אם משתמשים בכלי בדברים חמים, יש להכשירו באמצעות מים רותחים, ואם בדברים צוננים, די בשטיפה במים פושרים.

הגעלה - הטבלת הכלי במים רותחים ולאחר מכן במים קרים.
ליבון - חימום הכלי באש עד שהמתכת מתלבנת.
ערב פסח


יהודי מחזיק במצות, ציור של פיליפס אייזיק לוי מתוך "הגדת קופנהגן", 1739
 
ערך מורחב – ערב פסח
ביעור חמץ

יום י"ד בניסן הוא ערב פסח (והוא בעצם היום שבו היו מקריבים את קורבן הפסח). איסור אכילת חמץ מתחיל מהבוקר, החל בתחילת השעה הזמנית החמישית. (כ-4 שעות לאחר הזריחה, בערך ב-9:45). כשעה לאחר זמן איסור חמץ, מגיע סוף זמן ביעור חמץ, הזמן שעד אליו יש לשרוף או לכלות בדרכים אחרות את כל החמץ הנותר[4]. מן התורה צריך לבטל את כל החמץ זה שבוער וזה שלא בוער, למקרה שנשאר חמץ שלא נשרף. הביטול מבוטא באמירת טקסט המצהיר ש"כל חמץ ושאור שראיתי ושלא ראיתי ייבטל ויהיה כעפר הארץ". יש לציין כי מן התורה, ביטול חמץ מספיק, ורק חכמים הם שגזרו לבדוק ולבער בפועל, כדי שלא ימצא חמץ בחג ויבוא לאוכלו.

על פי התורה, האיסור מתחיל רק לאחר חצות יום י"ד, (אמצע היום) שנאמר: "לא תאכל עליו חמץ" (דברים טז, ג), כלומר, מזמן הראוי להקרבת הפסח אל תאכלו חמץ (החשבון הוא בשעות זמניות). חז"ל גזרו באכילה להקדים בשעתיים, כדי שלא יבואו לטעות ביום מעונן בזמן שאסור מדין התורה.

איסור מלאכה

לפי ההלכה, אסור לעשות מלאכה בערב פסח, לאחר חצות היום. חומרתו של האיסור מתבטאת בקביעה, שהעושה מלאכה בזמן זה - ראוי לנידוי[5]. עם זאת, מותרת מלאכה הנעשית כהכנה לחג, כגון תיקון הבגדים לחג. טעם האיסור - משום שבזמן שבית המקדש היה קיים היה הפסח נשחט לאחר חצות, ויום בו האדם מביא קורבן - הוא עבורו כיום טוב, שאין עושים בו מלאכה, וגם בזמן הזה, שאין קורבן - האיסור במקומו עומד.

לגבי הזמן שלפני חצות היום - היו קיימים בימי חז"ל חילוקי מנהגים, ובמקומות מסוימים נהגו שלא לעשות מלאכה מתחילת היום, בעוד שבמקומות אחרים הסתפקו באיסור מחצות. לפי המשנה[דרוש מקור], מנהג הגליל היה שלא לעשות מלאכה עד חצות, בעוד שמנהג יהודה היה לעשות מלאכה עד חצות. חכמים קבעו שמנהג זה מחייב את כל בני המקום בו נוהגים מנהג זה, ואף הדר במקום שבו נוהגים לעשות מלאכה עד חצות, אם הוא בא למקום שבו אין עושים מלאכה - אסור לו לעשות שם מלאכה בפרהסיא, כדי שלא לעורר מחלוקת[6].

תענית בכורות

 
ערך מורחב – תענית בכורות
בכורות נוהגים לצום ביום זה, במה שנקרא תענית בכורות[7], על מנת לזכור שניצלו ממכת הבכורות, שבהם נהרגו כל הבכורות בארץ מצרים. עם זאת, תענית זו היא תענית קלה, ובדרך כלל נוהגים לערוך בבוקר סעודת מצווה (כמו סיום מסכת) כדי להיפטר מהתענית[8]. בשנה בה ערב פסח חל ביום שישי או שבת מוקדמת התענית ליום חמישי הקודם לו.

איסור אכילת מצה

על פי ההלכה אסור לאכול מצה בערב החג, כדי שהאדם יחכה לליל הסדר בשביל המצה, וגם אסור לאכול חמץ החל מסוף השעה הזמנית הרביעית, ולכן מבשלים תבשילים שונים, שאין בהם מחמשת מיני דגן. יש הנוהגים לאכול מצה עשירה ולפי האשכנזים, שפוסקים על פי הרמ"א, אסור לאכלה בפסח עצמו.

ימי החג


יהודים חוגגים את חג הפסח, מתוך ספר אוקראיני מהמאה ה-19.
החג מתחיל בט"ו בניסן ונחוג בארץ ישראל במשך שבעה ימים ובחו"ל במשך שמונה ימים שכן מתווסף יום טוב שני של גלויות. היום הראשון והאחרון של החג הם ימים טובים וחל בהם איסור מלאכה כבשבת, מלבד מלאכות "אוכל נפש" המותרות. חמשת הימים שביניהם הם חול המועד, ומותרות בהם מלאכות רבות אחרות, לצורך שמחת החג, אך מלאכות מסוימות עדיין אסורות.

ליל הסדר

 
ערך מורחב – ליל הסדר

קערת הפסח מונחת על שולחן הסדר.
חג הפסח מתחיל בלילה מיוחד המכונה "ליל הסדר". נהגו בקהילות ישראל להזמין לסדר בני משפחה קרובים כרחוקים, עניים ואף אנשים זרים, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח" (=מארמית, כל הרעב יבוא ויאכל, כל הצריך יבוא ויעשה את הפסח) כדי שכל אדם יוכל לאכול את סעודת החג, שלא להשאיר שום אדם מחוץ לקהילה בודד לנפשו. מצווה לספר בליל הסדר לילדים (ואם אין ילדים לספר להם, מספרים זה לזה) את אירועי יציאת מצרים על פי קובץ מדרשים ואמרות חז"ל, שהיום נקרא "הגדה של פסח", כדי לקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים. המטרה היא להעביר את המורשת ואת הזיכרון לדור הבא, כחלק ממצוות "והגדת לבנך", המכוונת ללילה זה, ולכן הסדר מכוון לילדים.

רבים ממנהגי ליל הסדר נועדו לשמור על ערנות הילדים ולהתמיה אותם, כדי שישאלו מה שונה לילה זה מכל הלילות ויספרו להם כתשובה את סיפור יציאת מצרים; כך למשל, אמרו חכמים, שיש לחלק "קליות ואגוזים" לילדים, כדי שישאלו. בעדות ובמשפחות מסוימות, נהגו אף לעשות הצגות לילדים לצורך כך. מנהג גניבת האפיקומן נועד אף הוא לצורך כך. בעבר היו נוהגים לחטוף אחד מהשני את המצה השמורה לסוף הסדר, וכיום נותנים לילדים לנסות ולגנוב אותו; הילד אשר מצליח לגנוב את האפיקומן מבקש לרוב מתנה בתמורה להשבתו.

בליל הסדר מתקיימות רבות ממצוות החג: אכילת מצה ומרור, שתיית ארבע כוסות, הסיבה, סיפור ביציאת מצרים, ובזמן המקדש גם אכילת קורבן הפסח וקורבן החגיגה. כמו כן מתקיימים מנהגים כגון אכילת החרוסת, הביצה והכרפס. בקהילות רבות נוהגים להכין כוס יין מיוחדת לאליהו הנביא (כוסו של אליהו) ובמהלך הסדר למלאה ביין ולפתוח את דלת הבית לכבוד הגעתו. יש הסבורים כי מקור המנהג בכך שהמסורת רואה באליהו הנביא את המבשר לקראת בואו של המשיח והגאולה‏[9].

ליל הסדר מסמל את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, ואת זכירתם את יציאת מצרים ותודתם ומחויבותם לאלוהים על כך; יציאת מצרים מהווה את הבסיס לשמירת המצוות, ועל כן מקפידה על כך התורה. מעבר לכך, על פי ההגדה "בכל דור ודור חייב אדם לראות (בגירסת הרמב"ם: "להראות") את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ובכיוון זה הלכו ראשונים ואחרונים רבים, שכתבו כי ליל הסדר אינו רק זיכרון של סיפור היסטורי, אלא מאורע שמתרחש ממש עכשיו; בלילה הזה מתרחש אצל כל אדם מישראל תהליך של יציאה לחירות.

בימינו, עם חילון מושגים דתיים רבים, קיבל גם ליל הסדר גם ממדים הומניסטיים, והוא נחוג על ידי רבים כמסמל את חירות האדם. בקיבוצים רבים נוסחו בעבר הגדות אלטרנטיביות, שהדגישו את פסח כחג המסמל את האביב ואת האידאלים הציוניים והסוציאליסטיים.

את ספירת העומר, שהיא ספירה של שבעה שבועות מפסח עד חג השבועות, מתחילים במוצאי החג הראשון, כלומר: בלילה השני של פסח (ליל ט"ז בניסן). בחוץ לארץ זה גם אותו לילה של סדר ליל פסח השני.

חול המועד

 
ערך מורחב – חול המועד
ימי חול המועד הם ימים חצי חגיגיים, בין חג לחול, ולכן יש בהם איסורים על מלאכות שונות בעוד מלאכות אחרות מותרות. לדוגמה, מותר בחול המועד לעשות מלאכת דבר הא הפסח. יש שפרשו את מנהג פתיחת הדלת בליל הסדר בהקשר הזה - על מנת שהגויים יראו שלא מתבצעים מעשי עלילות הדם.

עלילת הדם האחרונה בעידן המודרני ארעה בעיר קיילצה שבפולין ביולי 1946, כאשר ילד שנעלם טען שהוחזק בבית ועד הקהילה היהודית וראה שם יהודים רוצחים ילד אחר. בעקבות העלילה יצאו שוטרים ואספסוף זועם והרגו למעלה מ-40 יהודים, שרידי יהדות פולין, בפוגרום המכונה "פוגרום קיילצה".

ראו גם

עיינו גם בפורטל:

פורטל שבת ומועדי ישראל
מצה
מצה שמורה
מכירת חמץ
הגעלת כלים
קורבן פסח
פסח שני
יציאת מצרים
מטבח של פסח
יציאת מצרים בביקורת המקרא
ביעור חמץ
הגדה של פסח
קערת הפסח
לקריאה נוספת

הלכות חמץ ומצה של הרמב"ם מתוך ספר "משנה תורה", מדויק, מנוקד ומבואר.
הרב שאול ישראלי, דרשות לימי הפסח
הרב מרדכי אליהו, הלכות חגים
הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה פסח
הרב שמואל יוסף זוין, המועדים בהלכה, ב, פרק פסח.
הר"ז זרמתי, קיצור הלכות ערב פסח החל בשבת
יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, פרק פסח
יוסף תבורי, פסח דורות
הרב מרדכי ברויאר, פרקי מועדות
קישורים חיצוניים